❤️🩹10 סימנים ליחסים ממכרים❤️🩹
על מנת שתוכלו להבחין בנטיות הרסניות במערכות היחסים שלכם בזמן, ולהצליח להבדיל בין מערכות יחסים בריאות לבין מערכת יחסים מבוססת על קשר תלותי, עליכם להכיר 10 סימנים ליחסים ממכרים.
🖇️1. אחריות מבולבלת.
במערכת יחסים בריאה, כל משתתף אחראי למצבו ולסיפוק צרכיו (חומרי, רגשי וקיומי), מבלי לנסות לקחת על עצמו יותר או להעביר אחריות לאחר. כל אחד לוקח אחריות על עצמו. במערכת יחסים המבוססת על קשר תלותי האחריות מבולבלת. אנו רוצים שמישהו ייקח אחריות לשלומנו, לרווחתנו החומרית ולאושרנו, או שאנו נוטים לקחת אחריות יתר על האחר. לעיתים מצב זה מתבטא בציפייה לאופן חלוקת האחריות. למשל, אישה מצפה שגבר יספק לה תמיכה כלכלית ומצידה היא תהיה אחראית על ניהול משק הבית, חיי היומיום והילדים.
זו דוגמה אופיינית לאחריות מבולבלת, כל כך נפוצה שהיא הפכה בגדר של נורמה. במקרים חמורים יותר, מעבירים את האחריות לכל היבטי רווחתנו אל בן/בת הזוג שלנו, או נוטלים על עצמנו את האחריות להצלת האחר. או, לעיתים קרובות, שילוב של השניים בו זמנית. לדוגמא, אישה יכולה להציל בעל אלכוהוליסט במשך שנים, כשהיא סובלת במערכת יחסים זו, אך מקווה שבמוקדם או במאוחר הבעל יפסיק לשתות וייקח אחריות עליה ועל משפחתה.
🖇️2. גבולות מטושטשים.
במערכת יחסים בריאה, אנו רגישים לגבולות הפסיכולוגיים והפיזיים של בן זוגנו ומסוגלים לקבוע את גבולותינו. אנו מרגישים בזמן שפעולותינו או מילותינו חורגות מגבולות המקובל על אדם אחר. יחד עם זאת, אנו עצמנו מודעים היטב לגבולותינו ומסוגלים לומר «לא» ברגע בו איננו אוהבים את מה שהאדם האחר עושה או אומר. עיקרון זה פועל באופן זהה בכל התחומים. בתחום היחסים האינטימיים, זו היכולת לומר «לא» בזמן אם בן / בת זוג מציעים משהו שלא מתאים לנו. בעסקים זו היכולת שלנו להגן על העמדה שלנו ביחסים עם שותף עסקי.
במערכת יחסים תלותית, הגבולות מיטשטשים. אנו מאבדים את היכולת להבין היכן מסתיימת הטריטוריה שלי והטריטוריה של הזולת מתחילה. נוצר מיזוג, בו אנו לעיתים קרובות עוקבים אחר אחד משני תרחישים: או שאנו מקריבים את צרכינו ועצמאותנו ומאבדים את היכולת לומר «לא» — ואז גבולותינו מופרים באופן שיטתי; או שאנחנו עצמנו, איננו מכבדים את ההתנגדות, מפרים יותר ויותר את גבולותיו של אדם אחר ומונעים ממנו את הזכות לעצמאות. תהליכים הרסניים אלה מתפתחים בהדרגה ויכולים להרחיק לכת, עד לאובדן גבולות מלא.
🖇️3. היררכיית תפקידים.
במערכות יחסים בריאה הכל פשוט מאוד — היא בנויה על בסיס שווה, מעמד «מבוגר — מבוגר». לרוב, משתתפים במערכות יחסים כאלה מצליחים לכבד את בן זוגם, מתחשבים בדעתו. במערכת יחסים כזו, אנו תמיד מגיעים להסכמה זה עם זה כשני מבוגרים עצמאיים. אנו נאלצים לחפש פשרה. זה לא תמיד נעים, אך אפשרי.
במערכת יחסים תלותית הכל שונה. הזוגיות מתבססת על קשר הורה -ילד. אחד מבני הזוג מבצע תפקיד הורי, ובן הזוג השני מבצע תפקיד של ילד חסר הגנה וחלש, והופך את השני למבוגר חזק ומגן. בהתחלה, משחק כזה יכול להיות די נעים ומרגש — השותף הדומיננטי מרגיש את כוחו, והכפוף מרגיש נוח עקב תחושת ביטחון והיעדר צורך להחליט דבר, כי ה»הורה» ידאג לכל דבר. אך אם חלוקת תפקידים כזו תתקבע ותהפוך לכרונית, הרי שבמערכת היחסים נבנית היררכיה נוקשה של כניעה דומיננטית. בתנאים כאלה ה»מבוגר» הופך לתוקפן, וה»ילד» הופך לקורבן. יד חזקה מהר מאוד מתחילה לא להגן, אלא להתעלל, מכיוון שבן הזוג החלש איבד את היכולת להגן על גבולותיו, בן הזוג «העליון», מבלי להיתקל בהתנגדות, כבר לא יכול לקיים שליטה עצמית על תוקפנות בלתי מבוקרת מצידו. כתוצאה מכך מתפתחת יחסים משפחתיים עלולים להיגרר לאלימות פיזית ונפשית וכך גם בחברות ובעסקים.
🖇️4. איסור מודעות והבעה של רגשות.
במערכת יחסים בריאה, הבעת הרגשות הינה לגיטימית, בני הזוג חופשיים לדבר ביניהם על תגובותיהם הרגשיות וצרכיהם הרגשיים, חיוביים ושליליים כאחד. בני זוג מסוגלים להביע ישירות גירוי, טינה, קנאה ורגשות אחרים זה לזה ברגע שהם חווים אותם, מבלי לדכא את רגשותיהם או להתעלם מהם. עם גישה זו, רגשות שליליים אינם מייצרים משקעים רגשיים, אלא מהווים מוקד לדיון חופשי בקרב בני הזוג ומרפאים את הקשר: בהסתמך על תגובותיהם הרגשיות ההדדיות, בני הזוג מגדירים גבולות ולומדים לנהל משא ומתן. באופן אידיאלי, זה מכניס יותר חוויות חיוביות למערכת היחסים — הופך קל יותר עבור בני הזוג לחוות ולהראות ביחס זה לזה ולהביע רגשות חיוביים אמיתיים — אהבה, הכרת תודה, כבוד, עניין וכו’. בעצם נבנה מרכיב חשוב בזוגיות- אמון. «אני יכול לסמוך עליו\עליה ולא אהיה מבוקר\ת».
במערכת יחסים תלותית, הרגשות מדוכאים. לדבר על התגובות האמיתיות שלך אסור או לא בטוח. שיחה כנה על רגשות וחוויות נתפסת כבלתי אפשרית או לא מקובלת. יתרה מכך, במערכות יחסים כאלה, לרוב קיים איסור לא רק על ביטוי, אלא אפילו על מודעות רגשית. כתוצאה מכך, בני הזוג מדכאים באופן שיטתי את התגובות הרגשיות שלהם, ומצבורים של רגשות שליליים שלא מעובדים ולא מתבטאים מצטברים במערכת היחסים.
לכן, מפעם לפעם מתרחשות התפרצויות רגשיות בלתי נשלטות — מריבות, שערוריות, אלימות וכו’. עם זאת, הם אינם מובילים לפתרון אמיתי ואינם מספקים פורקן ללחץ הרגשי, אלא רק מחמירים את המצב, מכיוון שתחושות של בושה ואשמה מתווספות לחוויות השליליות המצטברות, שבתורן גם מדוכאות ומרעילות עוד יותר את הקשר.
🖇️5. תקשורת מעוותת.
במערכת יחסים בריאה, תקשורת היא ישירה, פתוחה וכנה. בני הזוג מתקשרים כמבוגרים, כאנשים עצמאיים, שכל אחד מהם מוכן לקבל את עמדתו ואת נקודת מבטו של האחר. יחד עם זאת, חלק משמעותי בתקשורת מתרחש בנוגע לרגשות – בני הזוג מביעים את התגובות הרגשיות שלהם ואת הצרכים העומדים מאחוריהן. אנו מדברים על מה שחשוב לנו, מבלי לנסות להפעיל מניפולציות באופן מפורש או סמוי על בן\בת הזוג.
ביחסים תלותיים במהלך הזמן נבנית תקשורת מעוותות. כל אחד מבני הזוג לא בקשר עם עצמו, ולכן אינו יכול ליצור קשר עם אחר. בני הזוג לא משתפים אחד את השנייה ברגשותיהם, לא מצהירים באופן ישיר על צרכיהם, ולכן באופן לא מודע מתפעלים על ידי מניפולציות שונות את בן / בת הזוג שלנו, ומנסים «להביא» אותו להחלטה או להתנהגות הרצויים עבורנו. עקב הניתוק מהתחושות והרגשות של עצמינו אנחנו לא מבינים מה אנחנו רוצים באמת, אך שואפים באופן לא מודע לממש אותם, ולכן מתרחש התפצלות בתקשורת, שהאינדיקטור שלה הוא מה שנקרא double bind -זהו מסר בתקשורת בו משודרות בו זמנית שתי דרישות או פקודות סותרות. זהו מצב בו נדרשים לבצע שני דברים מנוגדים בו זמנית. לדוגמה:
👈בתקשורת בין ילדים להורים:
- «הגיע הזמן שתהיה עצמאי ובוגר»
- «אתה עדיין ילד ולא תוכל לחיות ללא השגחה שלנו»
👈ביחסים אישיים:
- «עליך להשקיע בעבודה כדי יותר לפרנס את המשפחה.»
- «אתה צריך להקדיש לי יותר תשומת לב ויותר ולבלות עם המשפחה.
אוֹ: - «את חייבת להיות אישה מטופחת ולדאוג לעצמך»
- «את מתנהגת כאישה לא צנועה, נותנת לגברים אחרים לשים לב אליך.»
👈בעסקים:
- «אתה תמיד מתערב עם ההצעות שלך ומנסה לשלוט בכל דבר.»
- «אתה חסר אחריות כשאתה מקדיש תשומת לב מועטה לפרויקט».
- בשני חלקי המסר, סותרים זה את זה. המשמעות היא שאי אפשר למלא את הדרישות של חלק אחד בהודעה מבלי להפר את הדרישות של השני.
- לכן, בכל חלק מההודעה שתעקוב אחריה, בסופו של דבר תצא «לא בסדר». לכן, ניתן לנסח מחדש את כל אחד מחלקי המסר באופן הבא: «אתה רע כש …» או «אתה רע אם …»
«את «לא בסדר» כשאת לא מטפחת ולא דואגת לעצמך»
«את ל»א בסדר» כשגברים אחרים שמים לב אליך»
🖇️6. זהות טראומטית.
ה»אני» שלנו נוצר במערכות יחסים עם אנשים אחרים. סטיב גיליגן, אומר, «אנו מגיעים לעולם דרך אנשים אחרים.» ולא רק במובן הפיזי, כאשר שני תאים של הורינו מתחברים, אלא גם במובן הפסיכולוגי — כשאנחנו נולדים, אין לנו עדיין אישיות, והמשימה של החודשים והשנים הראשונים לחיים היא ליצור אגו ותפיסה בריאה של עצמנו. זה קורה רק באינטראקציה עם אנשים אחרים, קודם כל, עם הורים ואנשים שמבצעים תפקיד הורות (סבתות, סבים, אחים בכירים וכו’). אם היה לנו מזל, והיחסים הראשונים האלה היו בריאים ומלאים באהבה ותמיכה, אז נוצר עצמי בריא ודימוי חיובי של עצמנו. אם בילינו את שנות החיים הראשונות במערכת יחסים לא בריאה, בו ההורים לא מלאו את הצרכים הבסיסיים והיו במצב נפשי קשה, אז «אני» יהיה בטראומה עמוקה.
באופן מפתיע, תהליכים דומים מתרחשים אצלנו בבגרות, רק לאט הרבה יותר ולא בצורה ניכרת. האני שלנו לא רק נוצר, אלא גם ממשיך להתקיים אך ורק ביחסים עם אנשים אחרים. זה אושר על ידי הסיפורים הטרגיים הרבים של אנשים שנותרו בבידוד במשך זמן רב — הדוגמאות שלהם מעידות על העובדה שללא מגע אנושי האישיות נהרסת. כיום פסיכולוגים ונוירופיזיולוגים יודעים שהאני שלנו איננו אינדיבידואלי, אלא לפחות בין אישי — כלומר, הינו תלוי בקשרים עם אנשים חשובים לנו, ובמידה מסוימת הוא המשך ישיר של מערכות יחסים אלה.
לכן, האופן שבו האנשים החשובים ביותר בחייכם רואים אותכם, משפיע על האופן שבו אתם תופסים את עצמכם כבני אדם. ניתן לנסח כלל זה באופן הבא. אם אדם חשוב עבורכם, איתו אתם נמצאים בקשר קרוב, עובדים בשיתוף פעולה הדוק או אפילו חיים באותה טריטוריה, חושב שאתה טיפש, אז תתחיל להיות טיפש. אם אתם נחשבים בעיני אותם אנשים חשובים עבורכם לא מושכים, אז תתחילו להתאכזב מהאטרקטיביות שלכם ובסופו של דבר תאבדו את היופי והקסם שלכם.
אם הקולגות והנהלה רואים בכם מומחה גרוע, אז הכל יתחיל לצאת מכלל שליטה, ובהתחלה אתם בעצמכם לא תבינו לאן נעלמו כישוריכם וכישרונותיכם, ואז תאלצו להסכים איתם (אלא אם כן תצאו מהזוגיות הזו בזמן). זו לא מיסטיקה, אלא «אפקט שדה» המבוסס על תופעה שפסיכואנליזה מכנה «שיקוף» כמו במראה.
במערכת יחסים תלותית אנו נטרפים מה שמכונה «חסות שלילית». אנו נתפסים כחלשים, לא מושכים, חסרי יכולת, חסרי יכולת לשום דבר — וכתוצאה מכך, אם מערכת יחסים כזו נמשכת זמן רב מספיק, אנו בעצמנו מתחילים לתפוס את עצמנו כך, וכך אנו הופכים למציאות.
במערכת יחסים בריאה אנו מקבלים מספיק תמיכה, תשומת לב וקבלה. אנו מכנים גישה זו ברמת הזהות «חסות חיובית». כתוצאה מכך אנו מסוגלים לשלב את אותם תכונות ומשאבים שאדם אחר רואה בנו, והם מתחילים להתבטא במציאות ובחיים.
🖇️7. מצב פנימי ירוד.
במערכת יחסים בריאה, המצב הנפשי ברוב הזמן הוא טוב. אנו חווים בעיקר רגשות חיוביים כלפי בן / בת הזוג שלנו — אהבה, הכרת תודה, תמיכה, כבוד וכו’. יחד עם זאת, אין זאת אומרת שאנחנו כלל לא נסערים, או שאיננו רבים עם בן / בת הזוג. להפך, היכולת להגן על עמדתנו, להביע כעס, ולפתור קונפליקטים באופן קונסטרוקטיבי הם מאפיינים של מערכת יחסים בריאה. ביחסים כאלה לא מתעלמים מאי ההסכמות והמשברים המתעוררים, אלא מקיימים דו שיח על מנת להתמודד ולפתור אותם. הדבר מאפשר למערכת היחסים להתפתח ולעבור לרמה חדשה.
במערכת יחסים תלותית, לרוב אנו במצב מדוכא, חרד או כועס. יחד עם זאת, בשל השפעתם של גורמים שפורטו לעיל (אחריות מבולבלת, גבולות מטושטשים, חוסר מודעות עצמית, איסור על הבעה של רגשות, משלוח מסרים כפולים וכו’), קשה לנו לזהות את רגשותינו ולקשר אותם לצרכים. במילים אחרות, אנחנו מרגישים רע, אבל אנחנו לא מבינים בדיוק מה אנו מרגישים ואיננו מבינים למה. כל מה שאדם מסוגל לעשות במצב כזה הוא לישון במשך ימים או לעסוק בפעולות לא מועילות, שלא מקדמות אותו לשום מקום. נוצר מעגל סגור המוביל למצב של «חוסר אונים».
🖇️8. בידוד
במערכות יחסים בריאות קיימות תמיכה ועזרה שעוזרת לנו לצמוח. חיינו אינם מוגבלים רק למערכות יחסים אלה. במערכת יחסים בריאה, אנו שומרים על קשר עם המשפחה ועם החוג החברתי, ועל יחסים מקצועיים מחוץ למערכות יחסים. אנו חיים את החיים במלואם, מתקשרים עם אנשים מעניינים ויקרים לנו, ומממשים את עצמנו בתחומי חיים שונים, מגוונים וחשובים עבורנו, בנוסף לזוגיות. אנו נכללים בקהילות חברתיות ומקצועיות ואין לנו דילמה — משפחה או עבודה. יחסים בריאים משתלבים בהרמוניה בחיינו ואינם מבודדים אותנו מאנשים אחרים וממעגלים חיצוניים.
במערכת יחסים ממכרת אנו פורשים מהחיים ומאבדים את היכולת לקבל תמיכה מחוץ למערכת היחסים. בהדרגה, הקשרים שלנו עם אנשים אחרים מצומצמים ואף נעלמים. הקשרים עם המשפחה ועם החברים והקשרים המקצועיים נהרסים, ואנחנו מוצאים את עצמנו בבידוד. זה מוביל למצב שאנשים שיכולים לתמוך בנו נעלמים מחיינו. לעתים קרובות איננו יכולים לחלוק עם איש את מה שאנו חווים באמת במערכות יחסים ממכרות, מכיוון שאנו חוששים מתחושת בושה, אשמה או פשוט חושבים שאנשים לא יבינו אותנו. זה מרחיק אותנו מאחרים ומגביר את תחושת הבדידות.
🖇️9. פחד לסיים את היחסים.
במערכת יחסים בריאה, אנו מרגישים חופשיים לבחור לסיים את הקשר כרצוננו. הסיבה היחידה שבגללה אנו ממשיכים להישאר במערכות יחסים אלה היא מכיוון שאנו מרגישים טוב עם עצמנו ורוצים שהם ימשיכו. במערכת יחסים טובה שני אנשים מחליטים להיות ביחד בכל יום מחדש.
או שאנחנו עצמנו חוששים שמחוץ לזוגיות זו לא נוכל לשרוד ולהתמודד עם החיים. הסיבה לכך היא שאישיותנו ויכולתנו לסמוך על עצמנו עד לרגע זה כבר חוו טראומה, והקשרים החברתיים שיכולים לתמוך בנו מחוץ למערכות יחסים נהרסו כמעט לחלוטין. לכן, תמיד מפחיד לעזוב מערכת יחסים ממכרת, גם אם הכאב והחוויות השליליות בתוכה חזקים מאוד.
🖇️10. אובדן אמון בעתיד.
מתוך מערכת יחסים בריאה, העתיד נתפס כחיובי ומלא הזדמנויות. אנו חשים כי אנו חופשיים לבחור בדרך שלנו בכל רגע ורגע. אנו מאמינים כי אירועים רבים ובהירים ונפלאים ימתינו לנו בעתיד.
במערכת יחסים ממכרת, בשל השפעתם של כל הגורמים שפורטו לעיל, העתיד נראה עגום וחסר תקווה. אנו מרגישים שאנו נדונים להיות במערכות יחסים אלו, ואיננו מצליחים להאמין שהסבל ניתן לפתרון מחוץ למערכת היחסים הנוכחית. יש תחושה שהטוב ביותר בחיים כבר מאחורינו, אנחנו מרגישים כמו «פסולת – שאריות של החיים». חוסר תקווה שכזה בעתיד הוא אינדיקטור חשוב להישארות ארוכה מידי במערכת יחסים ממכרת והרסנית ואינו תלוי בגיל. מצב כזה יכול להתרחש גם בגיל 25, או אפילו מוקדם יותר.
